להסכים להשתנות

בכיפור התחלתי לקרוא את הספר המתים והחיים הטיבטי,

ויש שם קטע שהייתי רוצה לחלוק

״חשבו על גל בים. אם מסתכלים עליו בדרך אחת,

נראה שיש לו זהות מובחנת, התחלה וסוף, לידה ומוות.

אם מסתכלים עליו בדרך אחרת, הגל עצמו למעשה אינו קיים,

והוא אינו אלא התנהגות של מים,

ריק מכל זהות נפרדת אך מלא במים.

לכן אם באמת תחשבו על הגל,

תבינו שקיומו התאפשר רק באופן זמני הודות לרוח ולמים ״

המשפחות של של שנינו נסעו לכל החגים ,

וכך יצא שאת תקופה הזו בילינו בים, הרבה שעות מול הגלים

המילים האלה פגשו אותי שם, על קו המים.

ברגע הזה אחרי שהגל נשבר, יש דממה קצרה.

תנועת החיים שוככת לרגע, מאבדת צורה,

מתמוססת אל תוך ההוויה הגדולה יותר.

אין שם סוף ואין התחלה.

יש תקופות שמבקשות

מאיתנו להסכים להשתנות

גם בגוף גם בנפש גם בראש

אין שום דבר לעשות

חוץ מלהיות.

העצירה מאפשרת הקשבה,

ההקשבה פותחת סדק.

ומתוך סדק העולם שב ונכנס,

נושם אותנו מחדש

וקיומנו מתאפשר הודות לו.

השתנות

יתכן ויש בה משמעות כלשהי

ייתכן ויש בה את המשמעות כולה.

🦋