לכל אחת יש סיפור.

זה חלק ממה שמגדיר אותנו.

והדרך שבה אנחנו מספרות את הסיפור לעולם

והסיפורים שאנחנו מספרות לעצמנו.

איך החוויות שעברתי הגדירו אותי?

מה איבדתי בדרך, ומה הרווחתי?

הנרטיב שאנחנו יוצרות מאירועי החיים

הוא זה שיוצר משמעות — לעצמנו ולעולם.

ובו־בזמן, אני מאמינה שככל שאנחנו גמישות יותר

למי שאנחנו,

לכותרות שמגדירות אותנו,

לסיפור שלנו —

אם הוא קוהרנטי או אם יש בו תנועה —

כך הוא הופך למשמעותי יותר.

יש אנשים שבסוף שנה, או בימי הולדת,

עוצרים להסתכל אחורה:

מה היה, מה השגתי,

ומה המטרות לשנה שתגיע.

אני מעולם לא ידעתי באמת לבנות תוכנית קדימה,

או להגדיר מטרות בצורה מסודרת.

והאמת היא? איזה מזל.

אני תמיד ממשיכה ללכת , והדברים שמגיעים אליי —

או בעיקר אלו שאני פתוחה לקבל —

הם בדיוק הדברים

שלא העזתי בכלל לדמיין שקיימים.

ובכלל, הימים האחרונים של שנה

לוקחים אותי למחשבות אחרות.

פחות על הישגים,

ויותר על משמעות.

הפסיכולוג הנודע מרטין זליגמן אומר

שמשמעות נולדת מכמה מקומות:

מתחושת שייכות —

להיות מוערכות על מי שאנחנו באמת,

ולהיות מסוגלות להעריך אחרים.

מתוך תכלית —

ה״למה״ שמניע אותי קדימה,

והיכולת לפתח ולתת לעולם את הטוב ביותר שבי

(ופחות על מה שאני רוצה).

ומהתעלות —

הרגעים שבהם אנו יוצאים מתוך עצמנו.

תחושת ה״אני״ מתפוגגת,

ונוצר חיבור למציאות רחבה יותר,

גבוהה יותר.

יש אמרה יפה שטוענת

שבסוף,

מה שנשאר כאן אחרי הדקות שלנו על הכדור הזה

זה לא ההישגים.

זה מה שנשאר מאיתנו אצל אחרים.

מאחלת לשנה הקרובה, גם לעצמי וגם לעולם.

שנהיה חלק, מיותר מעגלים של משמעות שגדולים מאיתנו.

🤍