זה לא אני, זה הירח 🌚

כשאני מרגישה לא בסנטר שלי,

אני מרימה עיינים לשמים

בודקת מה מצב הירח.

כמעט תמיד זה קשור גם אליו,

ואז אני יודעת שאפשר להרפות

זה לא רק עלי.

אני חלק ממשהו גדול יותר

ואפשר לחלוק איתו אחריות.

ובכלל, במחזוריות יש משהו שמרגיע אותי,

אני מוצאת שם חוקיות,

משהו שבין ביטחון להבטחה,

תזכורת שהכל בתנועה.

זריחה, שקיעה, עונות השנה ותנועת הלבנה.

חוקיות המחזור החודשי, חוקיות של התחלות חדשות,

חוקיות של עשייה ושחיקה ,של גאות ושפל,

חוקיות בשמחה, בהתחדשות התאים, בצמיחה.

למרות שזה לפעמים מעצבן

לפגוש שוב אותם שיעורים בספירלת החיים

כשאני מסכימה להרפות ולהסתחרר לרגע איתה-

פחות אנרגיה מתבזבזת.

למדתי לגלוש רק כמה פעמים.

אבל בתחושה שלי -

יגיעו גלים שנרכב עליהם,

ויגיעו גלים שדווקא טוב לתת להם לחלוף

לצלול מתחת לפני השטח , להתכנס,

להשאר בבית על הספה, לבהות בים.

אלו הרגעים שמטעינים אותי בכוח.

וזה לא קל.

אנחנו רגילים לנסות להתמודד, לנצח, להוכיח.

אבל יש חוכמה בלדעת מתי להרפות.

מתי לשהות.

מתי לחזור פנימה - הביתה

ואז לצאת חזרה, כדי לפגוש את העולם אחרת.

תכף אלול נגמר, ושוב בתשרי נתפרק ונתארגן מחדש

ננער אבק ונעדכן גרסה לקראת השנה שתבוא

בדיקה מחודשת למה חשבתי שאני רגילה

בדיקה מחודשת למה מתאים לי להיות.

בתשרי אומרים שנפתחים שערי שמים,

והלב, הוא נפתח איתם

ואולי גם אני - בתוך המחזוריות שלי

כמו הירח ,

אעלם לרגע,

ואשוב להתמלא מחדש.