קחו רגע , לפני הנשימה הבאה.

ושימו לב - מאיפה היא באמת מתחילה.

מסע לימוד בגוף - אני לומדת דרך הגוף.

ובונה עליו שכבות של הבנה.

אני זוכרת שבשנות התרגול הראשונות שלי ביוגה

אחד המושגים שהכי היה לי קשה להבין היה באנדות.

זה הרגיש לי שפה גבוהה, התיאורים בחוויה שלי היו מעורפלים

ולגוף שלי לא היה במה להיאחז.

אז הלכתי לפיזיולוגיה , לחפש.

לכל נשימה יש התחלה, רגע קטן שבו הגוף מסתדר מבפנים.

בשאיפה, הסרעפת נעה מטה

ומאפשרת לריאות להתמלא.

ועולה חזרה בנשיפה.

ובאותו זמן, רצפת האגן עושה בדיוק את התנועה ההפוכה

סנכרון משולם, אחת יורדת, אחת עולה.

יוצרות את מרכז הגוף.

רצפת האגן היא כמו ערסל של שרירים

האיסוף שלה הוא עדין

מיישרת את ציר הגוף מבפנים.

חזרתי עם הידע — אל התרגול.

במסורות יוגיות מדברים על מולָה בנדה - “מנעול השורש”

אותה החזקה עדינה של שרירי רצפת האגן כלפי מעלה,

יצירת סכר אנרגטי ואיסוף שמונע מפראנה להתפזר. ( פראנה = אנרגיית החיים )

בעייני, זוהי עבודה מתואמת יפייפה של הסרעפת, רצפת האגן והשרירים העמוקים.

מערכת אחת שמחזיקה את המרכז מבפנים

ומאפשרת לאנרגיה להישאר בגוף,

במקום לברוח החוצה.

ואולי הבאנדה לפעמים, היא אינה פעולה, אלא מצב של נוכחות.

מרכז שמבקש תשומת לב. ומבקש ממני בדיקה עדינה

לאן האנרגיה שלי זורמת עכשיו?

איך הנשימה שלי ואיפה המחשבות שוהות.