עיניים פקוחות | 4 דקות

לפי זמן מה מצאתי דף נייר מודפס עם מילים של לאה גולדברג ״”יש בעולם דברים יפים, עצים ופרחים אנשים ונופים ומי שיש לו עיניים פקוחות רואה כל יום מאה דברים נפלאים לפחות”. פרחים הונחו בין המילים ומסגרת הזכוכית שהוכנה בעבודת יד, מי הכין אותה? לא נדע אך באופן מפתיע היא נשארה בשלמותה עם הגשם והשמש ולמרות שהיתה זרוקה בפינת הספק מציאון ספק זבל שבסוף המושב.

.

‎דבר ראשון חשבתי לעצמי, כמה רומנטי למצוא את המילים האלו בפח של המושב

‎מילים שכנראה סיימו את גלגולם אצל מישהו או מישהי ולהניח אותן על אדן החלון שבבייתי שלי

.‎ולכן כמעט והיתה תחושה שזאת בעצם מתנה שהועברה הלאה באופן מסתורי

.

‎קראתי קצת, לא המון על לאה גולברג שנולדה בגרמניה וברחה עם משפחתה לרוסיה ולימים עלתה לארץ ישראל. קראתי על המילים שלה לטבע, ואהבה, ועל הרעיון המרכזי שבשיר מהתמונה על שהעולם הוא פלא, ומלא בעניין ויופי. הפלאים הללו אינם דווקא היוצא דופן או החורג מן השגרה, להפך. הפלא הגדול ביותר הוא במה שנמצא מתחת לאפנו, בקרבתנו, ברשותנו. וכל שעלינו לעשות כדי לחוות את פלא העולם הוא לעבור מאי התבוננות — להתבוננות. להיות בתשומת לב לשגרה ואל הפרטים המרכיבים את היום־יום

.

‎לא סתם התבוננות ומיינדפולנס נדדו אלינו מהמזרח אל המערב, ואנשים ונשים לומדים ומחפשים לעצור לוקחים פסק זמן ומשלמים הרבה כסף כדי לצאת לריטריט מתוך החיים הסואנים שיצרנו ושנוצרו סביבנו, ויש התעסקות בשאלת הwork life balance ומחקרי מוח וכו כו ,ואיך להיות ערים ולראות את החיים כפי שהם

.

‎בכל אופן, נזכרתי שביום השני למלחמה ירדתי לטיול עם נלסון בשכונה ריקה מאדם ומפוחדת

‎ומצאתי בפח תמונת קנבס עם כיתוב באדום שחור - the best is yet to come

‎מענין מי זרק אותך מאז אתמול, הרגשתי שאני שואלת בלב את התמונה, ואוספת אותך אלי מתוך אמונה שהטוב עוד יגיע, ואולי מישהו יחפש אותך עוד כמה ימים, ומאז את תלויה אצלי בכניסה לבית. ולאה גולדברג עברה להיות על המקרר

.

‎נזכרתי במשפט שואמרים בתקופות מורכבות כדי לעודד אחרים שחלק מהימים המאושרים ביותר עוד לפניך, ודברים טובים יגיעו וגם על המרדף לאושר בימים של שגרה

‎ועל זה שאומרים שבישראל מאושרים יותר משאר העולם במן הסבר כזה שמדבר על זה שאנחנו מעריכים את החיים על אף המלחמות או יתר נכון לצידן

.

‎אני בדיוק מסיימת לקרוא את ספר האושר. הספר נכתב ביום הולדתו ה80 של הדאלי למה מנהיגה הרוחני של טיבט עם ארכיבישוף דזמונד טוטו מנהיגה הרוחני של דרום אפריקה

‎בספר הם מדברים על שמונה אבני האושר, אחת האבנים היא קבלה - קבלת המציאות כפי שהיא ומתוך ההבנה שכאשר נקבל את המציאות כפי שהיא זה יהיה המקום היחיד שבו יתחיל השינוי

‎אנו טועים לעיתים לחשוב שקבלה היא פסיבית. אך היא בדיוק להפך. היא ההופכית לכניעה ותבוסה

‎היא אקטיבית, מסתכלת למציאות בעיניים כפי שהיא, לא מתחמקת ולא ממסכת

.

‎מה שנפלא במשפט של לאה גולברג זה שהיא לא אומרת שאין דברים לא טובים, ודברים מכוערים ומלחמה

‎היא רק מזכירה שבעזרת עיניים פקוחות נראה דברים נפלאים, קצת כמו תפילת מודה אני ביהדות ותרגולי הוכרת תודה אחרים. והתזכורת שלא שמחה היא זו שמאפשרת לנו להיו בהכרת תודה אלא הכרת תודה היא זו שעושה אותנו שמחים. ככה פשוט

.

‎לשוטט ברחובות ולמצוא דברים כבר נהיה אצלי כדרך חיים. ועושה אותי שמחה. כמו לשבת ברכבת או בבית קפה רועש ולהמציא את הסיפור שמאחורי האנשים והחפצים, ומדי פעם לאסוף מהם משהו הביתה. ולשמור עליהם לתקופה ואז שוב לשחרר האחזות ולהניח אותם יפה בפינת הרחוב עד שיאספו לביתם החדש

.

‎ואני מספרת את זה כי אולי יש לכם חפץ שצריך להמשיך ואולי שקעתם באיזה חשכה וזאת תזכורת שגם ברגע הזה יש אור ומעל כוכבים ואולי יש איזשהו דבר אחר שמחכה לכם בחוץ בפינת הרחוב שיכניס הביתה שמחה

🤍‎שתהיה לנו שבת טובה , עם עיניים פקוחות