להנות מהדרך.

כשסבא אלי היה בן 90,

היינו נפגשים לפעמים לעשות הליכה.

היינו קובעים שאגיע אליו בבוקר ונצעד עד החומוס שברחוב אלנבי. קילומטר וקצת.

סבא תמיד היה לבוש חגיגי, חולצה לבנה מכופתרת ובחורף ג׳קט ומטפחת, מסוג האנשים שהיו גורמים לי לצעוד זקופה יותר בעולם גם בדרך לחומוס.

כל כמה צעדים היינו יושבים על ספסל,

מקשקשים על החיים.

עד שלעיתים זה הרגיש שיש בדרך

יותר ספסלים מצעדים.

"הליכת ספסלים"

ואיזה כיף היתה הדרך,

וכמה הרגיש שלא משנה המטרה

ואיזה מזל שיש לנו ספסלים,

אם לפעמים קצת קשה ההליכה.

🪷

שבת שלום