בין גירוי לתגובה , שם נמצא החופש.

אני מאמינה שהדברים החשובים ביותר כבר נאמרו,

ולנו רק נשאר לחזור עליהם בדרך בת זמננו.

אני שמה לב שלהגיד ״אני שמה לב״

מייצר מרחק קל מהכאב.

מאפשר פחות הזדהות,

פחות היסחפות,

פחות דרמה.

כשאני מתחילה משפט ב"אני שמה לב",

זה מאפשר לי

לתת ללב ולגוף את המקום להרגיש

וקצת פחות במה למוח השורד, החושב.

במרווח הזה שנפתח,

יש מקום לסקרנות

ובנשיפה הארוכה שלפני התגובה,

בדיוק שם

נמצא החופש.

שיחזרו החטופות והחטופים, שנפסיק את המלחמה.

ושלמרות הכל, שבחג הזה

נרגיש חופשיים

קצת יותר.