בוא אור | 4 דקות

בנר ראשון של חנוכה, נפגשנו אצל סתיו. הבאתי את קופסת הקרטון של הנרות משנה שעברה, לפי המשקל שלה נדמה היה שנשארו שם נרות לפחות לימים הראשונים של החג. פתחתי אותה וגיליתי שנשארו בה נרות רק משני צבעים. כמה עברנו מאז שנה שעברה. את הכתומים הדלקנו בשביל הביבסים הג׳ינג׳ים המתוקים, והם עוד שם, ואז את הצהובים לחטופים, והם עוד שם, ואת הלבנים לתקווה.. שהיא עוד כאן? בכל מקרה הנר הראשון היה אדום השנה, וגם השמש.. וגם הימים שאחרי.

.

כמה אמונה ותקווה צריך בשביל לבחור להדליק את האור ? שמתם לב שבכל התרבויות העתיקות חגי האור מתקיימים באותה תקופה, לצידו של היום הכי קצר בשנה. באנו חושך לגרש היא אמירה אוניברסלית, פנסים על נהרות תאילנד, ותהלוכות של נרות ולפידים בשוודיה וסקוטלנד, עציי אשוח עם נרות צבעוניים ונס פח השמן שלנו שבו בכל יום אנו מוסיפים נר כדי לנצח את החושך ולהגביר את האור.

.

וגם העניין הזה של לחגוג חג ולעשות כאילו יש פה שגרה, ואומנם בעין הים שקט (טפו טפו) אך זה בזמן שכל יום עדיין חצי מדינה מתעוררת מאזעקות בלילה ורצה לממד.

.

בספר תקווה אפשרית של פרנסס מור לאפה ואנה לאפה, נכתב ״”כאשר השגרה שלנו מנופצת לרסיסים, אנו יכולים להתבונן בעצמנו... ולשאול את עצמנו: האם מה שאני עושה תואם את הצורך העמוק הקיים בתוך-תוכי להרגיש שחיי בעלי ערך, לדעת שאני משתמש בכל יום ויום לטובת מטרות חשובות באמת, ופועל מתוך דאגה לאחרים המקננת בתוכי?”

.

וביום שבת שהנחתי סדנה, שזה קצת פחות קורה בחורף, גם כי חורף וקרח פחות הולכים יחד וגם כי אני בעשייה קצת אחרת. בכל מקרה שמתי לב שהאיכות שהכי הגיעה ממני ונכחה בהנחיה ובתשובות לשאלות שנשאלו זה שנפגוש את מה שנפגוש, וגם זה יעבור, כי דברים מטבעם לחלוף. ואם אולי לא נמצא לרגע את הנשימה, אז רגע אחרי היא תגיע ואז ננשום, ואם יהיה כאב, אז פשוט נפגוש אותו והכל ממש ממש בסדר, כי הוא יחלוף, כי ככה זה. כי כאלו הם החיים.

.

יש מלחמות גדולות וכותרות ועדכונים. ויש היסטוריה שלא כתובה בשום מקום, שבה מלחמות גדולות משפיעות על חיים קטנים. ועל אינספור רגעים שהם שלנו. שיש בהם נרות צבעונים, ורגעים עדינים, וימים של למטה, וימים חולפים של למעלה ותודעה שפוגשת חוויה וההבנה שאפשר להיות אחרת.

.

ויש חוקיות ביקום בו אנו חיים שמשתקפת אלינו דרך הטבע, דרך עונות השנה, דרך תנועת הכוכבים

דרך הזריחות והשקיעות והתנועה של הירח. דרך המסורת והחגים, והימים שוב נהיים ארוכים יותר.

מתחילת חנוכה אני מפנטזת על החנוכיה של עמותת נערי האור, 9 קעריות קרמיקה מסודרות בשורה על מגש עם כיתוב רקוע על השמש , ״בוא אור״. ביום האחרון של חנוכה, ממש רגע אחרי שהחנוכיה המאולתרת שלנו כבתה, הזמנתי את החנוכיה. אפשר לומר בשקט שקניית החנוכיה בדיוק כשנגמר החג היתה מעשה לא רציונלי, שלא נומר בזבוז כסף מוחלט בימים שכאלה.

.

אבל כשהעולם נשבר כל תנועה נחשבת. ואנחנו בפעולתנו היומיומיות, הקטנות מוסיפים פה עוד אור.

ובפעם הבאה שיהיה פה שוב חושך, וכנראה יתקצרו הימים, תהיה לי חנוכיה, יפה ואופטימית, עם 9 נרות לבנים.

שולחת כוחות תקווה ואמונה לכל אלו שצריכים אותה כרגע

ומצרפת תפילה לשבוע טוב ושנה עם בשורות טובות. ואור.

🤍